<h1>ספר התרומות שער נ"ז חלק א'</h1>
<h2>דף קסח:</h2>
גרסינן בב"ב פרק גט פשוט (מתניתין) שט"ח שנקרע פסול נתקרע כשר, דמסתמא ליתיה פרוע. ושיילינן בגמ' היכי דמי נקרע והיכי דמי נתקרע, אמר רב יהודה אמר רב כגון שנתקרע קרע ב"ד, כגון מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף והוא שם המלוה והלוה, אביי אמר שתי וערב. ומשמע דאביי לא מצריך לדון במקום הזמן והעדים והתורף, אלא כיון שהוא קרוע שתי וערב באי זה מקום שירצה מן השטר הרי הוא נפסל וחזקתו פרוע. והילכך כל נקרע בין כרב יהודה בין כאביי פסול דריע שטריה ולא מגבינן ביה. וזה מה שהשיב רבינו האיי גאון בזה, וששאלתם שטר הנקרע שלא בקרע של ב"ד ונמצא קרוע ואשר הוא בידו אומר כי העכברים אכלוהו וקרעוהו והלוה אומר לא נקרע אלא מפני שפרעתיו דינא מאי. הכין חזינא דמילתא פסיקתא היא דאמרי רבנן נקרע פסול נתקרע כשר ודאי תפסין לחומרא דבין כרב יהודה בין כאביי אם נמצא כך או כך פסול ואם יש בקריעתו שתי וערב אע"פ שאין מכוונין חיישינן ולא מגבינן ביה, אבל אם נתקרע לצד אחד שלא במקום מן המקומות שאמר רב יהודה ואף אינו נקרע שתי וערב ראיה שנקרע ליכא [ו]לא חיישינן ומגבינן ביה, ואם אפשר שהיה קרע ב"ד והוסיף על קריעתו והבדיל כדי לעמעם הדבר חוששין ואין מגבין בו כלום, ע"כ. ומסתמא דכי בעינן שתי וערב או קרע של הזמן ומקום התורף הני מילי דקריע שטרא מיהו עדין מלפפא חדא קריעא בהדי חברתה, אבל אי מבדלא ולא אגידא גבי חברתה כלל אלא שנתקרע ונבדל מן השטר אותו קרע לגמרי הוא ודאי טפי מקרע של ב"ד משוינן ליה ומפסלא שטרא לגמרי. ומסתברא נמי היכא דמתברר בסהדי דבאונס נקרע בלתי שפרע ממנו הלוה כלום ביד המלוה ע"י אונס הוא ודאי לא גרע מנמחק השטר או נשרף, דקי"ל בנמחק דמעמיד עליו עדים וב"ד כותבין עליו שטר אחר במקומו מאותו זמן, כדאיתא בפרק הגוזל [ב"ק צ"ח ע"א] גבי שורף שטרותיו של חברו מתקיף רמי בר חמא היכי דמי אי דאיכא סהדי דידעי מאי הוה כתיב בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא וכו'.
